החלטה בתיק בש"א 189472/04

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה בתיק זה.

בתיק זה ניתן פסק דין ביום 11.9.00.

במסגרת פסק הדין הורה ביהמ"ש על פינוי חלק הנכס המוחזק על ידי הנתבעת/מבקשת.

ביהמ"ש קבע מנגנון לקביעת החלק שעל הנתבעת לפנות.

החלטתי בשלב זה התייחסה לנושא זה בלבד, דהיינו, לקביעת חלק הנכס שעל הנתבעת לפנות על פי הוראותיו של פסק הדין.

לשם כך מיניתי  מומחה מטעם ביהמ"ש לאחר שהמדידה של שני הצדדים לא הובילה להגדרה מוסכמת של החלק שיש לפנותו.

ב"כ המבקשת עתרה להורות על עיכוב ביצוע החלטתי.

יש לציין כי כנגד פסק הדין כולו הוגש ערעור, ולמיטב ידיעתי אין עיכוב ביצוע שכן ההליך מנוהל בפני.

הצדדים העלו טענותיהם בכתב, ב"כ המבקשת עתרה לדחות את המועד לקבלת תגובתה לתגובת ב"כ המשיב/תובע, נעתרתי לבקשתה ואפשרתי לה להגיש את תגובתה, כמבוקש על ידה עד ליום 20.2.05, אלה שתגובה כזו לא הוגשה.

בבג"ץ 5580/98 - אליהו סופר נ' שר העבודה והרווחה - מר אלי ישי .תק-על 2000(3), 1143 ,עמ' 1145 מבהירה כב' השופטת  שטרסברג-כהן את הכללים הנוהגים לעניין עיכוב הליכים:

"כלל נקוט הוא בידינו, כי במימוש החלטות שיפוטיות, העקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו, מיד עם הינתן ההחלטה המזכה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה חמישית, תשנ"ט) 513, ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו, פ"ד מא(1) 714); בש"א 4403/94 ויצמן ואח' נ' דאודי, תק-על, כרך 2279 (3)94 ). כלל זה מוצא את ביטויו בתקנה 466 לתקנות, הקובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עם זאת, קיים הסדר של עיכוב ביצוע בתקנות 467-471, אלא שזה נעשה על פי בית המשפט שנתן את ההחלטה, הרשאי להורות על עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו. על המבקש לעכב ביצוע להגיש בקשה על כך לבית המשפט, לאחר מתן ההחלטה אותה מבקשים לעכב. סירב בית המשפט שנתן את ההחלטה לעכב ביצוע, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על העיכוב. העיכוב אינו אוטומטי, על המבקש עיכוב להפעיל את בית המשפט והעיכוב עצמו, אם בכלל או בתנאים, נעשה על פי שיקול דעת בית המשפט. הסדר זה, שהוא הסדר ראוי, מורה מחד גיסא על מימוש מיידי של ההחלטה המזכה ומאידך גיסא, מאפשר הוא עיכוב ביצוע במקרים ובתנאים המתאימים לפי שיקול דעת בית המשפט, על פי כללים מנחים שהונחו בפסיקה. בדרך זו נשמר האיזון בין זכותו של אדם לממש את זכייתו, מצד אחד, לבין השמירה על האינטרס של החייב שהגיש ערעור, שלא לעמוד בפני שוקת ריקה אם יזכה בערעורו, מצד שני."

מהם אותם שיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבואו להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין או החלטה?

ביהמ"ש בבש"א 86/89 - ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח' . פ"ד מג(1), 334 ,עמ' 335-336 קובע כי:

"ואכן, כלל ידוע שקבע המחוקק בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1948, אומר: הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק הדין, שניתן על-ידי הערכאה הראשונה. אולם בית-משפט של ערעור רשאי להיעתר לבקשות מהסוג הנזכר, ובמקרה כזה שוקל בית המשפט שני שיקולים:

הראשון - סיכויי ההצלחה בערעור;

השני - שאם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו."

אינני סבורה כי למבקשת סיכויי הצלחה בערעור, הדבר ברור, הח"מ היא שנתנה את ההחלטה ולכן ברור כי ההחלטה ניתנה על פי שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש ונראה לו כי זוהי ההחלטה הנכונה, לולא כן הייתה ניתנת החלטה אחרת.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בפינוי אדם מנכס הכללים של השבת המצב לקדמותו גוברים.

וכך נאמר ברע"א 7537/04 - פנחס טואטי ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ . תק-על 2004(3), 1943 ,עמ' 1944: